לפני כ- 17 שנים התחלתי לנסות לשכנע, שבידיי הפתרון המבוקש למה שעכשיו מגדירים: "שלום עכשיו" במקום "אפוקליפסה עכשיו". זה היה מסע ארוך עם תחנות מעניינות. פרק 72 של "מפלגת המחשבות" שכנע אותי שאולי הרעיונות שלי לא פחות טובים משל אלה שפעם חשבתי שקטנם עבה ממותני.
המדינה נכנסה לסחרור מביך, עקב אי משילות ברורה של הרשות המבצעת: קבוצות מוחים, שאינן מוכנות לקבל את דין הבוחר, ממררות את חיי תושבי המדינה, כאילו בידיהן פסק דין חלוט לבצע את הפרעות, בינתיים בלי שפיכות דמים, בלי לשאת בעונש. היועמ"שית אומרת שהיא תחליט מתי התנהגות המוחים "חוקית" – עומדת בקריטריונים שהיא קובעת. המוחים משנים את הסיבות למחאה ככל שמשתנות עונות השנה, וממחזרים סיסמאות מימי הדגלים השחורים. אחרי 9 חודשים הם בדרך להרס עצמי.
דבריי אלה הם המשך למכתבי ל"מעריב": "מועצת חכמים לחוקה" (השם שקבע העורך), שפורסם ב- 14.03.2006 (להלן תצלומו). אם יקבלו את הצעתי ל"מועצת נכבדי העם" – לא תהיה חשיבות ל"צבע" של השופטים. דעותיהם ישתקפו בפסקי הדין שלהם, שבהם הם יוכלו לנצל כל רעיון מבית מדרשו של כל מלומד שהוא (למשל: סבירות, מידתיות, אמת לשעתה, הייתי עייף, אני שיכור…). מערכת של איזונים ובלמים בין רשויות השלטון תהיה כנדנדה בין הרשויות, כשכל צד רואה את "יריבו" כבעל מידות טובות ואינטלקט גבוה, שאינו נתון לשיגעונות ולאובדן חושים. כל פסק דין שלא יהיה בדיוק לפי חוק כתוב – יהיה מותלה – לא יהיה חלוט במשך תקופה שתקבע. באותה תקופה פסק הדין ייבדק ברשות המחוקקת – הכנסת.
נושאים שיישארו במחלוקת – יועברו להכרעת העם – מועצת נכבדי העם, שתהיה חלק מהרשות המחוקקת. הרכב חברי המועצה יהיה מעולה, ויהיה להם מספיק זמן לדון בנושאים בנחת, שלא תהיה לאף אחד סיבה לטעון שהם פועלים מתוך שכרות או עייפות – מצב שבו האדם אינו שולט בחושיו. החלטת המועצה תתורגם לחוק על ידי הכנסת, וביהמ"ש העליון יצטרך לחזור ולדון באירוע שלפניו לפי החוק.
במועצת נכבדי העם יהיה גם בית המשפט לחוקה, אם תהיה התעקשות שהכנסת המתפקדת באותו זמן היא ממשיכת האספה המכוננת, שהייתה אמורה ליצור חוקה עד 1.10.1948, והתפזרה. אם לא תהיה חוקה, ועדיף בלעדיה, במועצת נכבדי העם ייקבעו מותבים שבהם שופטים מבין חבריו. לא כל השופטים חייבים להיות משפטנים. דעתי האישית היא, שמדינה נורמלית אינה זקוקה לחוקה, ופרופ' אהרון ברק הוא תנא דמסייע שלי, שאמר: "לתת לעם של היום לומר את דברו".
אדם שפוי-דמוקרט-ליברלי-ימני/שמאלני יקבל את זכויותיו הטבעיות ברשויות השלטון. ולמי שיהיו טענות: יוכל להקים מפלגה ולשכנע מספיק אנשים חכמים, או אידיוטים שימושיים, להצביע עבורו. כאן תעזור לו שיטת מימון הבחירות שהצעתי, כדי שלא יהיה אזרח בעל דעה שלא יוכל לנסות להיות חבר כנסת עקב מצב כלכלי גרוע, שבשיטה הנוכחית, אם לא עבר את אחוז החסימה הוא יצטרך למכור את נכסיו כדי לשלם על ההרפתקה (לדוגמה: אלדד יניב ואלי ישי).
ב-2008, כשהתנדבתי ב"ידיד" (מרכזי מיצוי זכויות בקהילה), הסתובב שם מתנדב "רוחני" ששאל אותי אם אני עוסק בתורות המזרח הרחוק. אמרתי, שאין לי קשר או קירבה או מושג עליהן. למה שואל? כי
אני פועל כמו דאואיסט. בדקתי במילונים מה זה ולא הבנתי דבר. בפגישה הבאה אתו בקשתי שיפרט, ולא הבנתי דבר. שאלתי אותו אם זה טוב. אמר שכן וזה הספיק לי.
כשמפלגת המחשבות הגיעה לפרקי ה- 50 התחלתי להבין למה התכוון הקולגה הרוחני: אני דאואיסט, אם כי חז"ל נתנו לזה הגדרות אחרות (זה נהנה וזה אינו חסר, וכו') והיום כבר יש הגדרות מודרניות, שעסקתי בהן בעבודתי באו"ש.
בפרק 72 ד"ר מיכה גודמן דיבר על היין והיאנג ואיך מגיעים לשיווי משקל דינמי, ומצאתי שאצלי הדיונים נעשים לפי ביאליק, בנדנדה:
נַד, נֵד, נַד, נֵד, רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
…… שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים בַּמֹּאזְנָיִם, בֵּין הָאָרֶץ לַשָּׁמַיִם.
לפני 3 חודשים ניסיתי לשחזר את הצלחתי מ- 2006 ופניתי לשלושת העיתונים המקובלים. להלן גוף מכתבי לדורון כהן , עורך "מעריב" שישלים את מה שעשה שם העורך ב- 2006. תקוות שווא. גם מהנשיא לא שמעתי, וגם לא מהלחשים לאוזנו.
אולי התנא דמסייע שלי יהיה ממפלגת המחשבות.
שנה טובה וחתימה טובה
המכתב לדורון כהן, עורך מעריב, 28.06.23
המתחיל במצווה אומרים לו גמור.
לפני כ- 17 שנים "מעריב" פרסם מכתב שלי בענייני דיומא, שהיום הם כמעט במצב דו"צ. תצלום המכתב בהמשך מכתב זה. להלן מכתב המשך שלו – דעה. נראה לי שיש לו מקום כמאמר דעה אצלך, ואולי הוא יסייע לצדדים הניצים להירגע, ולחסל את מצב החרום.
מצ"ל תדפיס מכתבים בנושא (השמטתי, מחוסר מקום). העובדה שלא קיבלתי תגובות להצעותיי מפוליטיקאים אינה פוסלת את איכותם. אני עורך בוויקיפדיה והכנסתי שם ערך – דעה שלי – שפותחת בציטוט:
פתרון בעיית הדיור[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אם חפצים אנו בקיום הציוויליזציה שלנו, עלינו להיגמל מן ההרגל לבטל עצמנו מפני אנשים גדולים. אנשים גדולים עלולים לשגות שגיאות גדולות."
כך כתב הפילוסוף קרל פופר במבוא לספרו "החברה הפתוחה ואויביה".
בעקבות מאמר ב"מעריב" ב- 12.03.2006 – "חוקה – בהסכמה או בכפייה?" – הצעתי שיקימו גוף "מועצת נכבדי העם": מוסד עליון, שיהיו חברים בו כל חברי הכנסת המכהנים, כל חברי הכנסת לשעבר, כל השרים לשעבר, כל הרמטכ"לים במיל', כל הרבנים הראשיים לדורותיהם וכל הדיינים הראשיים (נשיאים) בדימוס. כל שופטי ביה"מ העליון בדימוס, שלהם כישרונות מופלאים, שאין כמותם. ואולי גם עוד כמה פונקציונרים לשעבר וחתני פרס ישראל. וכן לכלול גם את כל חתני פרס נובל, שאין חולק על כישוריהם, אפילו אם הם במדעי הטבע. בעניין חתני פרס ישראל: פרופ' ישראל אומן מסתייג מהם, לא מפאת כבודם אלא משום החשש שבבחירתם יהיו שיקולים פוליטיים.
המועצה תהיה חלק מהרשות המחוקקת. גוף זה יהיה וולונטרי בהשתתפות החברים בו. הם יחליטו בעניינים שברומו של עולם, במקום משאל עם, כי סביר מאוד שהם ישקפו את הלאום כולו. היום מקובל המושג "חוכמת ההמונים". נראה לי שהמועצה שתקום עוד תזקק את התוצר הזה.
לאחרונה למדתי מד"ר מיכה גודמן (בפודקאסט שלו "מפלגת המחשבות", מבית אבי חי), שזו שיטת "הדרך" בדאואיזם, שפועלת ביקום, שאינו משטח תחום: אם אתה דמוקרט שמאלן וליברל ותלך עוד ועוד שמאלה – תגיע להשמדתך. החוכמה היא לדעת איפה לעצור. באותה נקודה הצדדים יהיו פתוחים לשמוע את הצד האחר, כשכל צד מנסה לשכנע את משנהו באמצעות שימוש בערכים של היריב. לכל אדם/גוף יש ערכים שמתנגשים, והוא חי בשלום עם קיומם. כך גם הצד האחר – היריב. עם קצת מאמץ ופתיחות אפשר להגיע ל'עמק שווה' (בראשית, י"ד, 17). באותו תנ"ך כתוב (קהלת ז' 16): "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם". מגיעים לאותה תוצאה. מועצת נכבדי העם היא "אמצע הדרך" של כל חלקי העם, כמו מרכז כובד של גוף במרחב.
הוויכוח צריך להתקיים בכנסת, כשלכל צד ברור שכללי המשחק ניתנים לשינוי מהותי רק ברשות המחוקקת, לאחר שנקבע בבחירות מי נבחר להנהיג את העם. איני מאמין שקבוצת המוחים , השבעים והמשועממים, ערלי האוזניים, פתוחים לתהליך הנדנדה. הם מחפשים הכרעה, ולא בבחירות (MY WAY OR NO WAY) – פוטש!
בכנסת ייקבעו כללי משחק חדשים, שיהיה ברור מה זו המרדה, מהו סירוב, מה מחיר הפרעה לציבור כצעד מחאה, וכדומה. לא יהיו חילוקי דעות על אכיפה מפלה ברשות השופטת וברשות המבצעת. לדעתי, כל חברי האופוזיציה יהיו עד ההצעה, אם הם מסוגלים לראות את עצמם כקואליציה נורמלית.
הרשות המבצעת תעבוד עם אותם כללים שיהיו לרשות השופטת: סבירות, מידתיות וכו'. מי שיחוש פגיעה – יוכל לפנות לרשות השופטת, ויקבל את זכותו הבסיסית של אדם לקבל את יומו בבית המשפט. סביר שפעמים רבות הוא יצא בשיטת "אופס" – לא הימרתי נכון.
לכל אזרח יש את ההזדמנות להשתתף במשחק הפוליטי: בחירות, שבהם הבוחרים קובעים מי ינהיג את מדינה עד הבחירות הבאות. לדעתי, צריך לבטל את אחוז החסימה, ואם לא – שיכפילו אותו. בשיטה הנוכחית – כל רשימה לכנסת היא תערובת של מפלגות נישה, שמתחברות לרשימות שאולי יצליחו להגיע לאחוז החסימה. בכל מקרה – כדאי שיקבלו את הצעתי ל"אפשרות להזדמנות שנייה": הבוחר ירשום בפתק ההצבעה המקורי שלו מי יקבל את קולו אם הרשימה שבחר בה לא תעבור את אחוז החסימה.
"מועצת נכבדי העם" תשמור על כוחם של שלוש הרשויות, שכל אחת תפעל לפי החוקים הקיימים. ואם מדובר ברשות השופטת – תהיה לה אפשרות לביקורת שיפוטית, אבל – תעמיד את כושרה האינטלקטואלי למשפט העם, שיהיה נתון בידי הכנסת ומועצת נכבדי העם. "הם" – הרשות השופטת – לא יקבעו מראש מיהו ה- PHLIP DRUNK ומיהו ה- PHILIP SOBER (השיכור או הפיכח). כל רשות תכבד את האחרת כאילו יש לה את כל הזמן והאינטלקט הדרושים להיות הפיכח ולהגיע לתוצאה הגיונית. אם הרשות השופטת תפעל בניגוד לחוק הכתוב, ותפעיל תרגילי מחשבה מסוג סבירות, מידתיות, אמת לשעתה וכדומה, פסק הדין יהיה מותלה לתקופה שמתאימה לדיון בנושא בכנסת ובמועצת נכבדי העם. אם לא יהיה שינוי בחוק עד תום התקופה הזו – פסק הדין יהיה חלוט.
מכיוון שבמועצה יהיו חברים מכנסות ותיקות ו"עתיקות", אולי ייראו במועצה זו גם את ממשיכת "האספה המכוננת הנבחרת". לדעתי מדינה נורמלית אינה זקוקה לחוקה, ופרופ' אהרון ברק הוא תנא דמסייע שלי, שאמר: "לתת לעם של היום לומר את דברו".
מועצת נכבדי העם בנויה להכיל את ביה"מ לחוקה, שבו מכהנים גם שופטים שאינם משפטנים.
בבניין ציון ננוחם
בברכה
יאיר שפי
