בסוף המאה הקודמת היו ויכוחים בעניין התמיכות למוסדות תרבות, לאגודות ספורט ולמוסדות דת, שאינן ניתנות לכל סוגי האוכלוסיות באופן הוגן. ב- 11.03.98 פרסמתי בידיעות אחרונות פתרון מכני, שמייתר את חילוקי הדעות באופן חלוקת התמיכות לתרבות ספורט ודת. אלה "מצרכים" שנמצאים ברמה מתחת להכרח קיומי, ולכל אחד יש דרוג משלו בצריכה מהם. לכן יהיו כולם בסל אחד וכל תושב יקבל חלק יחסי מכל הסל. כל אחד יוכל לצרוך תרבות, ספורט ודת המתאימים לטעמיו ולסולם הערכים שלו. כל סקטור, מדתיים לסוגיהם, עממיים ועד "אליטות", יצרוך בדיוק את מה שמוכנים לשלם הפרטים המרכיבים אותו. המדינה לא תתמוך בגופים שמספקים תרבות, ספורט ודת; לא עוד כספים ייחודיים ולא עוד "תרבות מטעם"! פוליטיקאים לא יתערבו בנושאים שאינם מעניינם; לא יתערבו בשיקולי תרבות של תושבי המדינה, כולל דת וספורט. המפתח לחלוקת הכסף לכל אזרח יהיה לפי "נקודות הזיכוי" שיש לו ברשות המסים, שמחושבות לפי מצבו האישי והמשפחתי. שווי כל נקודת זיכוי יהיה: (סכום כל התמיכות שבתקציב המדינה בשנה בכל הנושאים שבסל) מחולק ב (כל הנקודות במדינה). השיטה אמורה לעבוד היטב, כי המדינה מפעילה גם "מס הכנסה שלילי" ולכל אזרח יהיה תיק ברשות המיסים. יקבל את ההקצבה גם מי שאינו משלם מ"ה, או שאין לו הכנסה. אחרי הקורונה – המדינה יודעת בדיוק רב מיהו מי ומה חשבון הבנק שלו. המדינה תהיה כמו הורה סביר, שמקציב דמי כיס לילדיו, שיעשו בהם כרצונם. ה"יוצרים" יצטרכו למכור את "מרכולתם", כמו שמוכר זמר חתונות, ר"ל. תרבות שאין לה דורש תקבל פינה מתאימה במוזיאון מתאים ו/או באחד החוגים באקדמיה. קבוצות שיהיה חשוב להן לספק צרכים בנושא מסוים – יצטרכו למצוא מימון לכך. יהיה משקל גדול יותר למתנדבים ולנדיבים, אך לא תיווצר תלות בהם, כי מדובר בשירותים שאינם בסיסיים ובגופים "מיסיונריים". כדי שלא תהיה זליגה של כסף שמיועד לסל הנ"ל לקניית מוצרים ושירותים אחרים: ההקצבה תנוהל במערכת המיסים. לכל אזרח יהיה כרטיס חיוב אישי, מעין כרטיס אשראי, שיהיה ניתן להשתמש בו רק לתשלום בגופים מאושרים. לא תהיה אפשרות משיכת יתר ולא תהיה אפשרות לנצל הקצבה של שנה מסוימת בשנה שאחריה. אפשר לקבוע, שיהיה ניתן לנצל את הכסף במשך 14 חודשים (עוד חודשיים בשנת התקציב הבאה). כספים שלא נוצלו באותה תקופה: המדינה תעביר אותם למוסדות שייקבעו בחוק, למשל: רווחת חיילים.
וכשלא תהיה ממשלת אחדות – משרד התרבות והספורט והדת יהיה מיותר, ויחזור להיות אגף במשרד החינוך, בלי תקציבים למוסדות תרבות לסוגיהם. סלי תרבות: משרד החינוך קובע איזה הצגות או הופעות יראו התלמידים בכל שנת לימודים, וקונה את הכרטיסים עבורם , כפי שהוא קובע באיזה ספרי לימוד ישתמשו התלמידים. חוק כזה יכול לעבור מייד, כי אין בו הוצאה נוספת
